מנזרי מדבר יהודה - מנזר תיאוקטיסטוס

מה החביאו נזירים לפני 1600 שנה, במערה בנחל אוג?

בכל תקופת זמן המדבר מרתק אליו אנשים המחפשים להתבודד. את השקט וההתבודדות חיפשו נזירים כבר בתקופה הביזנטית ( מהמאה הרביעית עד השביעית), שבשיאה היו במדבר יהודה שישים מנזרים עם אלפי נזירים.

בשנת 411 הקימו שני נזירים (תיאוקטיסטוס ואביטמיוס , תלמידי חריטון) מנזר שיתופי בנחל אוג . מטרת המקום היתה להכין נזירים צעירים לחיי הנזירות המדברית. כדי לתרגל את הנזירים לחיי בדידות בתנאי מדבר, חלק מהמערות כאמור הן ללא דרכי גישה נורמליות ויש צורך בטיפוס מורכב ובחבלים על מנת להגיע למנזר. כנראה שבעבר כן הייתה גישה לפתח המערה, ובמשך הזמן שחלף מאז , השביל נהרס. המאמץ לא קל , אבל המראה מרהיב : ציורי הקיר (פרסקו) שנמצאים במנזר נשמרו בזכות מזג האוויר היבש והם בני כ 1600 שנה. הדמויות שניתן לראות במערה בנחל אוג הן : מרים מחזיקה את ישו התינוק, ישו, מלאכים וקדושים. למרבה הצער חלק מהציורים עברו השחתה. אולם למרות זאת , המקום יפה ביותר והחוויה היא קסומה, ממש חזרה בזמן. 

אזהרה חמורה :

הדרך למערה ארוכה וקשה ומיועדת למיטיבי לכת ברמה גבוהה בלבד. הטמפרטורה במקום במשך רוב השנה יבשה וגבוהה מאד. בחורף ישנה סכנה של שיטפונות. בנוסף, על מנת להגיע למערה יש צורך בסנפלינג של כ 15 מטר עד המערה ועוד 13 מטר עד השביל, מה שמחייב ידע בהקמת עמדת גלישה וחילוץ. בקיצור אין להגיע למקום ללא מדריך מנוסה ואחראי. כל המגיע למקום עושה זאת על אחריותו המלאה והבלעדית.

המידע נועד לנוחות בלבד ואין להסתמך עליו או לעשות שימוש בתוכנו ללא קבלת אשור מפורש בכתב מראש של יהודה גדיש , מורה דרך .

---

רקע:

מדבר יהודה שמש במאה ה 4 עד 7 (התקופה הביזנטית) כמקום התבודדות לנזירים רבים. התקופה מתחילה בבואו של חריטון בשנת 330 לארץ הקודש, שנחשב כאבי הנזירות המדברית בארץ ישראל. ועד הפלישה הפרסית בשנת 614 , שהחריבה אתרים נוצרים רבים בארץ. בשיא התקופה היו כ 60 מנזרים במדבר יהודה עם אלפי נזירים. בשנת 411 הנזיר תיאוקטיסטוס יחד עם אביטמיוס (אותימיוס) תלמידי חריטון, מקימים בנחל אוג (ואדי מוכליכ),מנזר שיתופי (קוינוביון) שמטרת המקום הייתה להכין נזירים צעירים לחיי הנזירות המדברית. ומכיוון שאביטמיוס העדיף את ההתבודדות, הוא בקש מחברו שהמנזר יהיה על שמו "תיאוקטיסטוס", וכך נהיה תיאוקטיסטוס לאב המנזר.

מדבר העיר הקדוש:

מדבר יהודה שנקרא בעת ההיא מדבר העיר הקדוש, מכיוון שהיה קרוב לירושלים. משך עליו נזירים רבים. עולי רגל ונזירים שהגיעו לארץ ישראל לעליה לרגל למקומות הקדושים, החליטו להיות נזירים במדבר של העיר הקדושה. היו לזה מספר יתרונות הקרבה ליריחו, ירושלים ובית לחם, המקומות שבהם פעלו יוחנן המטביל וישו. בנוסף המקום היה שומם וזה אפשר להם חיי התבודדות והתפתחות רוחנית. סיבה נוספת היא הם יכלו במספר ימים להגיע לכינוסים של הכנסייה ולהיות משפעים על החלטותיה, ואכן היה לנזירים אלו השפעה קריטית על החלטות הכנסייה.

חיי המגורים של הנזירים:

·הראשונה והנחשבת ביותר היא הרמיטים – התבודדות מוחלטת, הנזיר דאג לעצמו למים ואוכל ולעיתים אנשים היו תורמים לו אוכל ובגדים. הייתה הערצה לאותם נזירים.

·דרך הביניים היא חיי התבודדות במשך כל השבוע, אך יום בשבוע מתכנסים יחד כולם במנזר ולזה קראו לאורה שפירושו שביל.

·הדרך המוכרת לנו היא מנזר שיתופי (קוינוביטי).